בסוף שנות התשעים של המאה שעברה החלו מהלכי פינוי בינוי להפוך לנפוצים יותר. מטרתו של הפינוי בינוי הינה ליצור מציאות את התחדשות עירונית, דהיינו החלפת בניינים ישנים וקטנים בבניינים גדולים, מרווחים, הבנויים בסטנדרט גבוה.
פינוי בינוי – רקע משפטי
הרקע המשפטי לפינוי בינוי נשען בראש ובראשונה על חוק התכנון והבניה, כאשר עם השנים נוספו חוקים ותקנות נוספים בעלי משמעות. לדוגמא, תקנות שונות בנושאי תמ"א 38 שיצרו מסלול הדומה במהותו לפינוי בינוי (תמ"א 38 2) וכן חוקים שנועדו להתמודד עם דיירים סרבנים. בהתאם לחקיקה ובהובלת משרד הבינוי והשיכון נקבעים היבטים חשובים כגון זכויות הבניה הנוספות וכן הקלות מס הניתנות על רקע ההשבחה ממנה נהנים דיירי הבניינים בפינוי בינוי.
תחילת הדרך
התנאי הבסיסי והיסודי לצורך אישור פינוי בינוי יהיה קיומה של החלטה מטעמו של משרד הבינוי על כי מתחם נתון מיועד להתחדשות עירונית. החלטה כזאת נמצאת בתוקף למשל מספר שנים כאשר ניתן להאריך אותה במידת הצורך. לעיתים, ההחלטה על הוצאה לפועל של פרויקט מסוג פינוי בינוי תהיה של הרשות המקומית בגיבוי הוועדה.
אישור בכפוף הסכמת דיירים
מלבד קבלת החלטה עקרונית על מהלך של פינוי בינוי בבניין מגורים יחיד או במקבץ מגורים (מספר בניינים, שכונה) יש צורך בהסכמה של הדיירים עצמם. אישור של תוכנית פינוי בינוי חייב להיות על דעת הדיירים עם הסכמה לכך של כלל הדיירים בבניין.
מספר יחידות דיור ותנאים נוספים
אישור פינוי בינוי יתקבל בדרך כלל רק כאשר קיים מספר מינימלי של יחידות דיור בבניין המיועד להריסה (או במקבץ דיור נתון). לדברי עורכי דין בכירים, מקובל כי יאושר פינוי בינוי רק כאשר מדובר בלפחות עשרים וארבעה יחידות דיור במתחם. יחד עם זאת, יש להדגיש כי תוכנית תמ"א 2, שתכליתה המקורית חיזוק מבנים כנגד רעידות אדמה, נותנת לכך מענה יצירתי. תמ"א 2 הינה דרך לאפשר תוצאה הזהה לפינוי בינוי, גם כאשר מדובר במספר יחידות דיור קטן יותר.
